הסדרי רכוש- על פי הדין הכללי

מאת: רו"ח דורית גבאי

חוק יחסי ממון

חוק יחסי ממון חל על זוגות אשר נישאו לאחר 1.1.1974 והוא מתחיל רק לאחר פקיעת הנישואין. חוק יחסי ממון סעיף 1: "הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם, ושינוי של הסכם כזה יהיו בכתב". חריג לכלל בסעיף זה, סעיף 3: "לא עשו בני הזוג הסכם ממון, ואם עשו במידה שהסכם הממון אינו קובע אחרת, יראו כמסכימים להסדר איזון משאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף, שנתמלאו בו הוראות סעיף 2..."

עם פקיעת הנישואין, עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט:

v נכסים שהיו להם ערב הנישואין

v נכסים שקיבלו בירושה או במתנה ערב הנישואין ובתקופתם

v גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג (ביטוח לאומי) או פיצויים בגין נזק גוף או מוות

נכסים שבני הזוג הסכימו ביניהם ששוויים לא יאוזן ביניהם. הוראות חוק יחסי ממון יצרו מרוץ במקרה של הידרדרות היחסים בין בני הזוג ללכת לכיוון של פקיעת קשר הנישואין על מנת למנוע הפסד של אחד מבני הזוג.

הסדרי רכוש – על פי הילכת השיתוף

הילכת השיתוף היא פרי יצירת הפסיקה. חזקת השיתוף נלמדת מאורח חיי בני הזוג לאורך זמן, ולא בנקודה מסוימת של חיי השיתוף.

הילכת השיתוף חלה על זוגות, אשר נישאו לפני 1.1.1974 וכן על ידועים בציבור, והיא חלה כל עוד לא פורק השיתוף בין בני הזוג. הלכת השיתוף איננה כוללת נכסים אישיים בלבד, כגון: דירות או רכבים, אלא היא רואה גם חשיבות בנכסים עסקיים. במידה ובן הזוג דורש נכסים עסקיים כאלה או אחרים, עליו להוכיח בבית המשפט כי קיימו יחסים משותפים תחת קורת גג אחת. בן הזוג יהיה זכאי לנכסים הללו, גם במידה ולא צפו חיי הזוגיות על מי מנוחות.

על פי הפסיקה, עצם הוכחת קורת גג אחת ובה חיים משותפים מספיקה על מנת לחלק את הרכוש באופן שווה בין הצדדים. התפיסה היא כי תרומתו של כל אחד מן הצדדים לקיום התא המשפחתי איננה כלכלית גרידא, אלא היא כוללת גם עזרה נפשית, טיפול בילדים ובמשק הבית ועוד. בעוד הבעל יצא לפרנס את המשפחה, האם נאלצה להישאר בבית על מנת לגדל את הילדים, וכעת מגיעה לה מחצית מהעוגה. גם אישה, אשר עבדה לאורך השנים בחצי משרה על מנת לדאוג לגידול הילדים, לא יצא שכרה בהפסדה.

במרבית הדיונים, בנוגע לחלוקת רכוש, דירת המגורים היא לב ליבו של הסכסוך בין הצדדים. בדרך כלל הלכת השיתוף תכיר בכך כי הדירה שייכת לבני הזוג באופן שווה, שכן- סביר להניח שמרגע שרכש אחד מבני הזוג דירה במהלך הנישואין, כוונתו הייתה כי הדירה תשמש למגורי שני הצדדים. עם זאת, במידה ומצליח אחד מן הצדדים להוכיח כי הדירה נתקבלה בירושה או נרכשה בטרם נישאו בני הזוג.

במסגרת פרק חמישי אחד לחוק מיסוי מקרקעין נבחנת זכותו של התא המשפחתי לפטור ממס שבח במכירת דירת מגורים מזכה.

סעיף 49 (ב) לחוק מיסוי מקרקעין מגדיר מיהו התא המשפחתי המוכר:

" לעניין פרק זה יראו מוכר ובן זוגו, למעט בן זוג הגר דרך קבע בנפרד, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים למעט ילדים נשואים – כמוכר אחד."

בחוק מיסוי מקרקעין אין הגדרת בן זוג, אולם בפקודת מס הכנסה הוגדר בן הזוג כך:

"אדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו."

הגדרה גורפת זו של תא משפחתי מוכר לא עמדה במבחן המציאות ובשינויים שחלו במבנה התא המשפחתי, כך למשל הוראות חוק מיסוי מקרקעין, הן באשר לזכויות והן באשר לחובות התא המשפחתי, לא חלו על ידועים בציבור, הגם שמבנה זה של תא משפחתי הפך לתופעה נפוצה ואף קיבל בדין הכללי אישור לעניין ירושה, מזונות וכו'.

שאלה אשר עולה – האם במונח נישואין יש לראות נישואין על פי הדין האישי, כפי שמחייב החוק במדינת ישראל, או שמא גם נישואים אזרחיים יכולים להיחשב כמועד כניסת בני הזוג לגדר התא המשפחתי?.

פסק דין בסוגיה זו הינו יורם ונגה עשת אשר נישאו ב-1971 בטקס פרטי ובעלי שלושה ילדים. העורר הוא הינו נכה, בעת רכישת דירה חדשה, ביקשו להחיל עליהם את תקנה 11(ב), המקטינה מס רכישה של דירת מגורים הנרכשת על ידי נכה ובת זוגו. המשיב דחה את בקשת העוררים לקבלת הפטור החלקי לפי תקנה 11(ב) לתקנות מס רכישה, ונתן את ההקלה רק באשר לחלקו של הבעל במחצית הנכס – כיוון שבמשרד הפנים בני הזוג אינם רשומים כנשואים.

גדר המחלוקת

תקנה 11(ב) לתקנות מס רכישה מעניקה פטור חלקי ממס הרכישה גם לגבי בן הזוג של נכה, השאלה היא פרשנות המונח "בן זוג". האם התחולה הינה רק על מי שרשום במשרד הפנים כנשוי, או גם על מי שאינו רשום במשרד הפנים, אך על פי הפסיקה בדיני משפחה עשוי להיחשב כבן זוג.

פסק דין – ועדת ערר

על פי הילכת פונק שלזינגר בדיני משפחה, נקבע שלמרשם משרד הפנים אופי מוגבל, ואין לו אף תוקף של ראיה לכאורה לאמיתותו. לכן, השאלה אם העוררים הם בני זוג היא שאלה של הוכחה. המשיבה אינו יכול לדחות את השגתם של העוררים אך ורק מהטעם שלא נרשמו במרשם האוכלוסין. הצדדים בחרו להינשא על פי תפישה המקובלת על חלק מהציבור, וחתמו על טופס המגדיר את יחסיהם כנשואים, ובפועל היו נשואים ואף הולידו ילדים.

תקנה 11(ב) נועדה להיטיב עם הנכים, לכן כשבאים לפרש את המונח "בני זוג" שבתקנה זו, יש לתת פרשנות המגשימה את תכלית החקיקה. לאור תכלית החקיקה, הוועדה נתנה למושג בני זוג פירוש רחב, הכולל גם בני זוג שנישאו כדין, או שנישאו בנישואים פרטיים, או אזרחיים וגם ידועים בציבור.

הוחלט כי הערר התקבל.

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי