העליון – מניין ארבע השנים לתיקון שומה יחל מרשימת אירועים לאחר יום המכירה ליום מהוות עילה לתיקון שומה שנקבעה ביחס ליום זה
סוגיית תיקון השומה הינה נושא המתעדכן מדי תקופה בפסיקת העליון. הפסיקה הענפה דנה בשאלה המעסיקה רבים מאיתנו- הארכת מועד לתיקון שומה, האם ניתן להאריכה מכוח סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין המעניק סמכויות למנהל במידה וראה סיבה להיעתר לבקשת הנישום ? או שמא יש להתייחס בצמצום ולקבוע מגבלה לתקופת ארבע השנים הקבועה בסעיף 85?
כידוע, מטרת חוק מיסוי מקרקעין הינו לגבות מס אמין מציבור הנישומים, השאלה- עד מתי, באיזה סמכות ניתן להאריך מועדים?
העובדות
המערערים התקשרו בהסכם לעסקת קומבינציה עם חברת א.א. קלאסיק לפיה יקבלו מהקבלן שש מתוך שתים עשרה הדירות בבנין שייבנה, ובתמורה ימסרו לו את הבעלות ביתר הדירות וכן ישלמו לו תשלומי איזון בגובה 40,000 $.
המערערים הגישו למשיב שומה עצמית לגבי שווי הסכם הקומבינציה, אך זו נדחתה והמשיב הוציא שומה מטעמו ביום ה- 23.2.2000 להלן השומה הראשונה. לאחר שהשיגו המערערים על השומה, הושגה הסכמה בין הצדדים ועל בסיסה הוצאת שומה מתוקנת ביום 28.2.2001 להלן השומה השנייה. במהלך שנת 2001 הקבלן קרס והבנייה הופסקה. בחודש יולי 2001 מונו כונסי נכסים לצורך השלמת הבניה, אלה גבו לשם כך כספים הן מהמערערים והן מרוכשי הדירות בהתאם לשטחי הדירות.
ביום 9.2.2003 שלח בא כוח המערערים מכתב למשיב בבקשה להקפאת הליכי גביית השומה, וזאת תוך הסבר השתלשלות העניינים. ביום 18.4.2004 ושוב ביום 7.11.2004 שלח בא כוח המערערים מכתבים נוספים בהם התבקש עדכון השומה, בהתאם לסכומים הנוספים שנאלצו המערערים לשלם לכונסים על מנת לסיים את הבנייה. במכתבי המשיב נדחו בקשות המערערים בטענה שחלף המועד לתיקון שומה בהתבסס על סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין.
גדר המחלוקת
המערערים טענו כי שלחו מכתבים למשיב כבר החל משנת 2002 כך שידע על השתלשלות האירועים בעניין קריסתה של עסקת הקומבינציה. בנוסף נטען גם כי יש למנות את מועד ארבע השנים הקבוע בסעיף 85 לחוק החל מיום הוצאת השומה המתוקנת, כלומר החל מיום 28.3.2001 ולא השומה הראשונה.
סוגיה נוספת אשר עלתה - פרשנות סעיף 107 לחוק האם מאפשרת הארכת תיקון שומה המעניקה סמכויות למנהל במידה וראה צורך בכך?
פסק הדין
נקבע שיש להבחין בין שני מקרים:
במידה ומדובר בשינוי הנובע מהתפתחות חדשה וחיצונית להסכם, אין לתקן את השומה, הרי לבעל הקרקע עומדת הזכות לתבוע את הקבלן ולהפסיד לו את הכספים שהפסיד.
במקרה כזה לא יוכל ליהנות משני העולמות, הן תיקון שומה והן לתבוע את הקבלן ולכן תיקון שומה לא יתאפשר. במידה ומדובר בשינוי הנובע מההסכם, כוונת הצדדים הייתה ידועה בעת החתימה על ההסכם, רק סכום ההוצאה לא היה ברור השומה המקורית תתוקן.
הוחלט כין אין צורך בסעיף 107 לחוק, לכן בקשת המערערים הוגשה במועד- ספירת מועדים הינה החל מההחלטה המתוקנת היא דרך נוהג בשיטת המשפט הישראלי.
בית המשפט קובע שאין לתקן את השומה אך בכדי לסייע להפיג את אי הבהירות בין חברי ועדת הערר בנוגע לשאלת פרשנותו של סעיף 107 בחוק, השופט רובינשטיין סוקר את הסוגיה- במספר החלטות נקבע כי בכוחו של סעיף 107 להאריך את המועד שבסעיף 85, בהחלטות אחרות הוכר כוחו של סעיף 107 להאריך את מועד ארבע השנים שבסעיף 85 רק ב"נסיבות מיוחדות" .
במחלוקת זו, דעתו היא כי ניתן להאריך את המועד המופיע בסעיף 85 באמצעות סעיף 107, יהא זה צודק במקרים מסוימים, גם אם מועטים, לאפשר הארכת מועד הקבוע בסעיף 85. כך למשל, במקרים בהם נפלה טעות בתום לב, וזו התגלתה לאחר שחלף המועד לתיקון, יש לשקול הארכת המועד לתיקון, על בסיס בחינה פרטנית של כל מקרה וזאת על מנת לקבוע מס-אמת. עיקרון המנחה הינו שימוש שקול ומדוד בהארכת המועד הקבוע על פי סעיף 85 על ידי סעיף 107, יש להראות סיבה מספקת להארכת המועד.
כאמור, בקשת המערערים הוגשה בזמן ולכן אין כל צורך בסעיף 107 לחוק, אך בית המשפט החליט להביע את עמדתו בסוגיה מורכבת זו.
לעניות דעתי ראוי לזעוק אל המחוקק לבחון את החוק מחדש, יש לפעול לאור זכות היסוד, זכות הקניין עבור הנישומים ולבחון מחדש את הארכת מועדי תיקון שומה- אזרחי מדינת ישראל משלמים מס גבוה, לכן יש לראות בתוספת המנויה בסעיף 107 כתוספת אפשרית אשר ניתן להשתמש בה כאשר עולה סיבה ראויה.
השופטים הנכבדים פנו בפסק הדין אל המחוקק. לטענתם, אין סיבה ראויה מדוע ערעור זה צריך מהותית להישמע בעליון ולא בבית משפט המחוזי. השופט רובינשטיין שב ופונה אל המחוקק לתקן את החוק ומעלה את השאלה- במה שונה חוק מס רכוש וקרן פיצויים שם הערעור על ועדת הערר הוא לבית המשפט המחוזי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה